גילוי מצבה

טקס גילוי מצבה

בדתנו – הדת היהודית תופס המוות מקום מכובד וקדוש, דיונים רבים הוקדשו לכך בהיבטים שונים. לפני, אחרי והמוות עצמו. טקס ההלוויה, הקבורה, השבעה, גילוי מצבה, וכול מה שמסביב תפסו מקום נכבד בפולקלור היהודי ובהילה שאפפה את התהליך האמוציונלי המלווה את משפחת הנפטר. נתחיל במקור הקדום ביותר – התנ"ך.

המקור למצוות הקבורה בתנ"ך:

בחומש דברים: "כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו". ובספר יחזקאל: אתן לגוג מקום שם קבר בישראל וגו' וקברו שם את גוג וגו' וקברום בית ישראל וגו' וקברו כל עם הארץ וגו'. ע"כ. החיוב לקבור את המת הוא מהתורה. כך מובא בתלמוד במסכת סנהדרין, וכך פסק הרמב"ם בספר המצוות שלו, מצוות עשה רלא. לפי פרטי מצווה זו טומנים את גופת הנפטר בקרקע, מכסים בעפר ובכך יצאו ידי חובת המצווה.

גילוי מצבה ציווי או מנהג?

לא כך הקמת המצבה. הקמת מצבה היא אמנם מנהג עתיק אך אינה מצווה לא מן התורה ולא מדברי חכמים. אך היום אין מי שלא נוהג להקים מצבה, וזה עילוי גדול לנשמה (נטעי גבריאל פרק-לו). המצבה מהווה מצבת זיכרון לכבודו ולזכרו של הקבור שם (פרישה ביורה דעה סימן שסד).

בגשר החיים (חלק-ב פרק-כד) הוסיף שזהו סגולה לנפש הנפטר, כדי שיישאר שמו לזיכרון בין החיים. וכך כתב גם רבי עקיבא אייגר שהסיבה להקמת מצבה היא כדי שלא יישכח מהלב. עוד כתב רבי עקיבא אייגר (חלק יורה דעה סימן שעו) שגילוי מצבה היא דבר חשיבות. עוד כתבו הספרים כי הדבר חשוב לחיים ולמתים (שער המצוות לרבי חיים ויטל. שו"ת לבושי יום טוב חלק א. טעמי המנהגים וספר מעבר יבוק).  

מועד קיום הטקס

טקס הקמת המצבה מכונה בפי רבים גילוי מצבה. לגבי מועד קיום הטקס חלוקות הדעות. מובא בשם האר"י ז"ל לערוך גילוי מצבה כלומר להקים את המצבה מיד בסיום ימי השבעה. (כך מובא בספרים: שער המצוות. פלא יועץ. ספרשו"ת מנחת אלעזר. שו"ת מנחת יצחק מפי המהרש"ם. ובשו"ת לבושי יום טוב. זיכרון בצלאל להגר"ש דבליצקי זצ"ל ועוד). והאר"י ז"ל הקפיד לא להקדים את טקס גילוי מצבה אף ביום אחד לפני סיום השבעה.

רבנים אחרים כתבו להקים מצבה ולערוך טקס עד יום השלושים לפטירה ( כולל) – ומוקדם ככל האפשר. יצוין כי כיום זהו המנהג הנפוץ ברוב הקהילות. (אבן יעקב סימן-מו. פני ברוך סימן-לו. גשר החיים חלק-א פרק-כח. ילקוט יוסף יורה דעה ובהלכות אבלות).

מנהגים נוספים למועד גילוי מצבה

קהילות אחרות נהגו לקיים גילוי מצבה לאחר י"א חודש. המנהג המאוחר ביותר הוא לאחר י"ב חודשים מהפטירה. (בית לחם יהודה. שולחן ערוך חלק יורה דעה סימן-שעו. אליה רבה סימן-רכב. ספר לחם הפנים. ספר מענה לשון). רבי עקיבא אייגר מסביר את סיבת ההמתנה עד י"ב חודש משום שהנפטר שורה בצער עד שנה מיום פטירתו, ולא ראוי לערוך בזמן זה טקס שהוא דבר המציין חשיבות. עוד כתב שמכיוון שסיבת גילוי מצבה היא קיום זכרו הרי שעד שנה לא נשכח זכרו מהלב ואין צורך בכך.     

המנהג הנפוץ כיום בקרב הקהילות

מכיוון שכיום טכנית לא ניתן להקים מצבה בזמן כה קצר, כלומר מיד בסיום השבעה לפיכך נהגו חלק מעדות יוצאי המזרח וכן בחסידות חב"ד להקדים ככל האפשר סמוך ליום השבעה ולפני יום השלושים. ולפי האשכנזים – דווקא ביום השלושים.

מה עושים בטקס גילוי מצבה

בטקס גילוי מצבה נוהגים לומר משניות לעילוי נשמת המנוח, ואת פרקי התהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל. לאחר מכן אומרים חלק מפרק קי"ט שבתהילים שבנוי מתת פרקים על סדר האותיות, שמונה פסוקים על כל אות. מתוך הפרק קוראים את תת הפרקים המתחילים באותיות של שם הנפטר. לדוגמא אם קראו לו יהושע יש לומר מתוך פרק קיט את תת הפרקים המתחילים באותיות י' ה' ו' ש' ו-ע'. לאחר מכן על אותו רעיון אומרים את פרקי האותיות נ' ש' מ' ה'. לאחר מכן אומרים אנא בכוח, קל מלא רחמים או השכבה. אם יש מניין אומרים לאחר מכן קדיש יתום (יהא שלמא) כמופיע בכל הסידורים. לאחר גילוי מצבה נוהגים להפריש כסף לצדקה.

נוסח ההשכבה לטקס גילוי מצבה:

"קל מלא רחמים שוכן במרומים המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים, כזהר הרקיע מזהירים את נשמת פלוני (לאישה: פלונית) בן פלוני שהלך (לאישה: לעולמה) לעולמו, בעבור שנדרו צדקה בעד הזכרת נשמתו (לאישה: נשמתה), לכן בעל הרחמים יסתירהו (לאישה: יסתירה) בסתר כנפיו לעולמים, ויצרור בצרור החיים את נשמתו (לאישה: נשמתה), ה' הוא נחלתו, וינוח (לאישה: ותנוח) בשלום על משכבו (לאישה: משכבה) ונאמר אמן."

ממתי מונים שלושים יום?

לצורך טקס גילוי המצבה ושאר הלכות האבלות מונים שלושים יום מיום הקבורה ולא מיום הפטירה.

חל יום השלושים בשבת מקיימים את טקס גילוי מצבה ביום חמישי – לפי מנהג הספרדים (כאשר לא קיימו עד אז), או ביום ראשון – לפי מנהג האשכנזים. חל יום השלושים בר"ח אם מגיעים לידי בכי דוחים (ילקוט יוסף הלכות אבלות סימן מ). לאחר הטקס מותרים כמעט כל האבלים בתספורת (למעט בני ובנות הנפטר/ת).

עלייה לקבר

בשנה הראשונה נוהגים לעלות לקבר שלוש פעמים בלבד: בסיום השבעה, לטקס גילוי מצבה וליום השנה. מנהג הספרדים לעלות גם לאחר אחד עשר חודשים (מובא בספרים: שו"ת שרגא המאיר חלק-ו סימן-ח. הליכות שלמה חלק-א פרק-יח בהערות. נטעי גבריאל על הלכות אבלות חלק-ב' פרק-פא). 

גילוי מצבה סביב מועדי השנה – חנוכה, חודש ניסן, חול המועד ויום כיפור

באופן כללי כתב הרה"ג רבי גבריאל צינר בספרו נטעי גבריאל הלכות אבלות פרק לו: כי הקמת מצבה פועלת עילוי גדול מאוד לנשמה, ולכן אין ראוי לדחות זאת (ע"כ). אך במקרים מסוימים, כפי שנראה להלן אין מנוס מלדחות את האירוע.

חל יום השלושים בחנוכה מנהג הספרדים להקדים את טקס גילוי המצבה. מנהג חלק מהאשכנזים לקיים גילוי מצבה בחנוכה ולקצר את הטקס ככל האפשר כדי שלא לבוא לידי בכי. וחלק מהאשכנזים נוהגים לאחר את הטקס לאחר חנוכה. (מקורות: ספר כל בו הלכות אבלות, ספר צרור החיים, ספר גשר החיים פרק כט).

אם יום השלושים חל בניסן עורכים את טקס גילוי המצבה ובלי להספיד, למרות שאין עולים לקברים בניסן. ואם יש חשש שיבואו לידי בכי רב יש לדחות עד אחרי חודש ניסן. (ילקוט יוסף סימן-מ. נטעי גבריאל אבלות חלק-ב פרק-סח).

אם יום השלושים חל בימי חול המועד דוחים את טקס הקמת המצבה לאחר חג שמחת תורה בסוכות ובפסח לאחר חג שביעי של פסח. יום השלושים שחל ביום כיפורים עולים לפני כיפור.

בברכה שלא תדעו עוד צער לעולמים

גילוי מצבה - תקציר