למה שמים אבנים על הקבר?
לפני שנסביר למה שמים אבן על קבר ננסה להסביר מהו בכלל קבר? המצבה היא המבנה שבונים מעל גופת הנפטר ובלשון העם היא נקראת גם קבר. (למרות שזה לא מדויק, כפי שנראה בהמשך). הרמב"ם בפירושו למשנה במסכת שקלים פרק ב' כותב: הבניין שעושין על הקבר הוא נקרא ציון בלשון הקודש וכו'. את המצבה בונים אחרי שלושים יום מהפטירה. על המצבה כותבים את שם הנפטר והוריו (אם הוסיפו לו שם עקב חולי והוא לא הבריא מחולי זה לא מוסיפים את השם המוסף על כיתוב המציבה), את שם בן/ת הזוג ותאריך הפטירה העברי.
אפשר להוסיף מילות הוקרה וראשי פרקים נבחרים במשעולי חייו על הנפטר או תיאור קצר. בתחתית המצבה כותבים בדרך כלל את האותיות ת.נ.צ.ב.ה. ראשי תיבות של תהא נשמתו/ה צרורה בצרור החיים. לגבי הוספה של תאריך הפטירה הלועזי: הרב עובדיה יוסף זצ"ל אסר זאת.
מצוות הקבורה מהי
בפרשת בראשית פרק כג מסופר על אברהם אבינו שאמר לעפרון החיתי: גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. עפרון החיתי עונה לו: במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך. והפסוק מתאר: ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון בארץ כנען.
כדי להבין למה שמים אבנים על הקבר ? נתחיל קודם כול בהבנת מהות מצוות הקבורה, מה מקורה והגדרתה, והאם המצבה היא חלק מהקבר. בתורה (דברים פרק כא) כתוב: "כי קבור תקברנו ביום ההוא וכו'" אמנם מדובר במי שהומת באחת ממיתות בית דין, אך מכאן הסיקו בתלמוד בבלי (במסכת סנהדרין דף מו עמוד ב') שקיימת חובת קבורה לכל נפטר יהודי. וכך אומרת שם הגמרא: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, רמז לקבורה מן התורה מניין, תלמוד לומר, "כי קבור תקברנו" מכאן רמז לקבורה מן התורה. ברם אף על פי שבגמרא מוזכר המקור בתור רמז כלומר אסמכתא בעלמא, כבר הסכימו רוב פרשני התלמוד כי כוונת התלמוד לומר שמדובר במצווה מן התורה.
מהי פעולת הקבורה?
יעקב אבינו אמר (בספר בראשית פרק נ) "בקברי אשר כריתי וגו' שמה תקברני" משמע כי המצווה היא הקבורה והטמנה בקרקע ולא המצבה. וכך כותב רבי יעקב בעל הטורים: "שצריך לקברו בקרקע" ומרגע שכיסו את גופתו או ארונו בקרקע הסתיימה מצוות הקבורה. יוצא אם כך שהמצבה אינה חלק ממצוות הקבורה. לפיכך יש הסוברים כי בעבר הרחוק נהגו לכסות את הקברים בגל של אבנים ולא במצבה, כדי לסמן את מקום הקבורה ובכדי להזהיר כוהנים מלגשת למקום. יש המוסיפים וטוענים שמכאן השתרש מנהג הנחת האבן, כלומר מבקרי הקברים היו מוסיפים אבן על הגל הקיים שלא יתפזר עם הזמן. לטיעון זה אין סימוכין או מקור ברור. דווקא מעיון במקורות מתברר כי לשאלה למה שמים אבנים על הקבר היו נימוקים אחרים יותר הגיוניים. אחד מראשוני מצייני המנהג הוא בעל רבבות אפרים שהיה מחשובי הרבנים בגרמניה לפני כ-500 שנה. בהמשך נראה את המקורות ואת אופן וצורת המנהג כפי שהוא התקיים בתפוצות ישראל לאורך הדורות.
מהו אם כן מקור המנהג ולמה שמים אבן על קבר?
לדעת שו"ת יצחק ירנן להרב יצחק ברוידא הסיבה למה שמים אבנים על הקבר מבוססת על דברי המשנה במסכת עדויות כי אדם שבית הדין נידה אותו ומת בתקופת הנידוי היו בית הדין מניחים על ארונו אבן. אך בשו"ת רבבות אפרים דחה את הדברים. גם בספר 'צרור החיים' מביא שכשנפרדים מקבר יש הנוהגים להניח אבן על המצבה. דבריו הקדושים מאששים כי מדובר במנהג שנקבע בכוונה תחילה ולא משהו שקשור להלכות מנודה.
מי הם הנוהגים להניח אבן על מצבה?
המנהג נפוץ יותר בקרב יוצאי אשכנז (כך מובא בשו"ת דרכי דוד על יורה דעה) אם כי לא כל יוצאי קהילות אשכנז נהגו כך, בחב"ד למשל חלק לא נהגו כן. לעומת זאת הרב ראובן מרגליות זצ"ל בספרו שערי זוהר רואה בכך מנהג קדום עוד מזמני התנאים.
טעמי המנהג למה שמים אבן על קבר
בפירוש 'באר היטב' על השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכד) מובא בשם דרשות מהר"ש כי על ידי הנחת האבן מראים שאנשים פוקדים את הקבר וזה מוסיף כבוד למת, בעיקר כאשר נערמים אבנים רבים וכך מבינים שאדם גדול קבור שם. דברים בסגנון זה מובאים גם בספר השל"ה הקדוש וכן בספר טעמי המנהגים.
בספר יוסף אומץ כתוב שהנחת האבן באה למנוע השפעות שליליות על לימוד תורתו של מי שקורא את הכיתוב שעל גבי המצבה. (כך על פי דברי הגמרא במסכת הוריות דף יג).
רבי סלמאן מוצפי בהקדמה לספרו שפתי צדיקים כותב שהיא כעין הזמנה לנשמת הנפטר שתבוא לשהות על הקבר בזמן התפילה. בספר 'בנוהג בחכמה' עמוד קפ מוסיף טעם שונה מעט, שכשהנשמה יורדת לקבר היא יודעת מי הניח את האבן וכשהיא שבה למעלה היא מבקשת רחמים עליו.
יש מסבירים כי המילה אבן נוטריקון א'ב ב'ן שרומז שהבן ילך בדרכי האב. בדומה לכך יש שקשרו זאת למילה גן שהגימטריא היא כמניין אבן, לומר – האבן רומז לגן העדן. אולם לא מצאנו לטעמים אלו סימוכין במקורות.
מתי מניחים ובאיזה יד
לפי הטעם הראשון שהנחת האבן מוסיפה לכבוד המת אפשר להניח לפני שעוזבים את בית העלמין. לפי הטעם השני שהאבן באה לנטרל את ההשפעה השלילית של קריאת הטקסט של המצבה יש להניח בעת ההגעה לקבר (אם אין שם מלפני כן). גם לפי הטעם השלישי יש להניח בעת ההגעה לקבר אך יש להסירו בתום הביקור על הקבר, ואכן כך נהגו חלק מקהילות יוצאי המזרח (לרוב, יוצאי צפון אפריקה).
באיזה יד מניחים?
יש המקפידים להניח ביד שמאל דווקא כדי להראות שהפעולה קשה עליו (כי היה רוצה שתהייה כבר תחיית המתים ולא יצטרך לפקוד את הקבר). ובספר מעבר יבוק הוסיף שיש טעם מיוחד על פי קבלה להניח דווקא ביד שמאל.
השוכח להניח אבן האם מותר לו לחזור כדי להניח את האבן?
יש המקפידים לא לבקר באותו קבר יותר מפעם אחת באותו יום. האם מותר לחזור כדי להניח את האבן? התשובה ככל הנראה טמונה בטעם של ההקפדה שאסור לחזור פעם שנייה, לפי רוב הפוסקים הטעם הוא היות וזה נראה זלזול במת, זה מראה כביכול שהוא לא סומך שהמת התפלל עליו בשמים בפעם הראשונה שביקר בקבר. לפי טעם זה אם כן, אין כאן חשד לזלזול בכבוד המת היות והוא חוזר רק לשם הנחת האבן. אם כי כמובן שאין חיוב לחזור להנחת האבן.
מה הדין לגבי הנחת פרחים?
האם יש עניין גם בהנחת פרחים על קבר, או האם זה מותר. להנחת הפרחים אין מקור יהודי, אך אין איסור משום 'ובחוקותיהם לא תלכו'. כך פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת שלו יביע אומר על יורה דעה חלק ג'.
מנהגים נוספים בעניין הקבורה הקשורים לאבנים
מנהג הנחת האבן קיימת לא רק בעת ביקור בקבר אלא גם לאחר סתימת הגולל. כלומר לאחר סיום כיסוי הנפטר בעפר הנוכחים אומרים צידוק הדין ואנשי החברא קדישא נוהגים להניח אבן קטנה על הקבר ולאחר מכן מבקשים את מחילת הנפטר מחשש שמא פגעו בו בעת מהלך הקבורה. לאחר מכן, היות ועדיין אין שם מצבה, הם תוחבים בסמוך לקבר שלט קטן עליו מצוין שם הנפטר שמו של אביו ותאריך פטירתו.
מנהג נוסף מובא בשולחן ערוך (חלק יורה דעה סימן שסג) שנוהגים לקחת מאדמת ארץ ישראל כדי לשים בקבר הנפטר הקבור בחוץ לארץ.