הרב קלצקין הוא מעובדי חברה קדישא בירושלים, יום אחד במהלך עבודתו מצא דף פרסומי של חברה העוסקת בשיפוץ מצבות. הוא הרים את הדף העביר מבט חטוף: שתי תמונות זו לצד זו של אותה מצבה, עם הכיתוב 'לפני' ו'אחרי'.
להפתעת הרב קלצקין כשקרא את האותיות הקטנות שעל גבי המצבה התברר לו שיום פטירתה של האישה ששמה הופיע על המצבה חל באותו יום. וכך כתוב: "פ"נ האשה החשובה עטקה טויבה ע"ה בת הרב דוד שחור ז"ל. זכתה להיקבר ליד קברי אבותיה, מה שלא זכו אחיותיה הצדקניות מרת חי' וסאניה הי"ד. נפטרה כ"ז ניסן תשל"א."
הרב קלצקין שהבין כי יש דברים בגו עשה סבב בירורים, התברר לו שהסיפור קשור להרב רימר ראש ישיבת כוכב מיעקב (טשעבין) שסיפר כך:
"הנפטרת שהייתה אחות של סבי עלתה לארץ מרוסיה עם משפחתה בשנת תרצ"ד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שהסתבכו שם עם רשויות המס. שתי אחיותיה המוזכרות במצבה כבר היו נשואות אז, הן נשארו שם ונספו במלחמה הי"ד. בארץ עבדה המנוחה מעל עשרים שנה בבית מרקחת בתל אביב, עד שהתבגרה ועברה להתגורר בבית אבות, ובניסן תשל"א החזירה את נשמתה ליוצרה".
בזאת הסיפור לא תם. לאחר כמה ימים מחשיפת המעשה מקבל הרב קלצקין טלפון והיהודי מעבר לקו מספר לו את הפלא הבא:
"לפני כ-50 שנה הייתי בחור צעיר. נכנסתי לבית מרקחת בתל אביב לרכוש משחה מסוימת. כשפתחתי את האריזה התברר לי שאין זו המשחה שרציתי. חזרתי לבית המרקחת ודרשתי בכעס שיחליפו את המשחה. הרוקחת ענתה לי שאין אפשרות להחליף מוצר שנפתח. בתגובה זרקתי את המשחה על השולחן ופלטתי משפט נורא: 'לילדים שלך תשתמשי עם המשחה הזאת!'. הרוקחת הסמיקה ואני עזבתי את המקום.
"לאחר כמה שנים נישאתי. עברה שנה ועוד שנה והבית ריק. פנינו לרופאים, עשינו סגולות, וילדים אין. יום אחד הזדמנתי ליד בית המרקחת בתל אביב, ולפתע נזכרתי בסיפור המשחה והרוקחת, החלטתי לסגור את הסיפור, אולי תבוא הישועה. נכנסתי לבית המרקחת, התברר לי שהרוקחת כבר מזמן עברה להתגורר בבית אבות. ביררתי את שמה, נאמר לי ששמה הוא 'טובה שחור'.
"פניתי לבית האבות שם מסרו לי שהיא נפטרה כמה שנים קודם לכן. לשאלתי היכן קבורה לא ידעו לענות, רק את שם אביה ידעו לומר לי: 'טובה בת דוד שחור'. עוד נודע לי שנפטרה בכ"ז ניסן תשל"א ללא ילדים. חיפשתי בכל בתי העלמין באזור אך לא מצאתי את מבוקשי. החלטתי לעשות כמיטב יכולתי לטובת נשמתה, וכך אני שומר מזה שנים את יום פטירתה.
"בוקר אחד, לפני כ-15 שנים כשקמתי משנתי התעוותו שפתיי ואף הקול שלי השתנה. קיוויתי שזה יחלוף לאחר כמה שעות אך מהר מאוד התבדיתי. טובי הרופאים לא יכלו לעזור לי. כאבי הנפשי היה קשה מנשוא. עשרות שנים שימשתי כבעל קורא בבית הכנסת, אמרתי שיעורים מדי יום, והייתי בעל תפילה. וכעת עקב העיוות בקולי לא הייתי מסוגל להמשיך וזאת מלבד הבושה הרבה. הלכתי לגדולי ישראל לבקש ברכות, אחד מהם ענה לי שאולי אחפש לתקן משהו שקשור לפה ולדיבור. התפללתי להקב"ה שיאיר את עיניי.
"בתחילת שבוע שעבר, שמעתי את הסיפור שלך והבנתי שמדובר בטובה הרוקחת שאותה אני מחפש. מיד פניתי לחברה קדישא בירושלים, שאמרו לי היכן היא קבורה. וכבר ביום חמישי עליתי ירושלימה. ביקשתי מכמה בחורי ישיבה שיצטרפו אלי להר הזיתים. כמופיע בהלכה אמרתי את המשניות עם שם האישה ואותיות נשמ"ה. חלצתי נעליי וביקשתי סליחה ומחילה.
"ביום השבת שלאחר בקשת המחילה, אני קם לתפילה, שוטף פניי ומסתכל במראה והנה שב בשרי כקדם. לא ייאמן! הפנים התיישרו לחלוטין! הרמתי קול שאגה, אשתי חשה לכיווני ולא האמינה למראה עיניה. אני מתחיל לדבר, והנה הקול שלי חזר לקדמותו כבימי עלומיי.
זהו סיפורה של מצבה המוכיחה כי פגיעה בזולת אינה דומה לפגיעה במצבה. רישומה נותר שנים רבות אם לא טורחים לתקן את העוול.