טהרת המת

טהרת המת – התהליך ומנהגי העדות השונים

תהליך הטהרה הוא תהליך של ניקיון וטבילה חיצונית ופנימית לגוף הנפטר. את תהליך הטהרה עושים למת לפני שמלבישים אותו בתכריכים לקראת הקבורה. במהלך טקס הטהרה צריכים העוסקים במלאכת הטהרה לנהוג כבוד במת כאילו הוא עדיין חי, וכאילו הוא שומע ורואה אותם. את הטהרה עושים גם לגופת נפטר וגם לגופת נפטרת, אלא שגבר צריך להיטהר על ידי גבר ואישה על ידי אישה (ומותר לה לעסוק בטהרה גם בעת שהיא נידה). אם אין בנמצא אישה שתטהר נפטרת אישה, קוברים את הנפטרת ללא טהרה.

תהליך הטהרה נעשה בזמננו בבית העלמין. יש הנוהגים לעשות את הטהרה תוך כדי אמירת פסוקים שונים. תהליך הטהרה עצמו נעשה על ידי רחיצת כל איבר ואיבר של המת – כל איבר בפני עצמו ולאחר מכן שופכים עליו תשעה קבים של מים ללא הפסק.

מקורות למנהג הטהרה

המקור המפורש הקדום של המנהג מובא בספר חסידים על הפסוק במגילת קהלת (פרק ה' פסוק ט"ו): "כלעומת שבא כן ילך" על כך מסביר בעל הספר חסידים שכשנולד רוחצים אותו וכשמת רוחצים אותו ובהמשך הספר בנושא אחר הוא כתב: "יזהר אדם הרוחץ את המת שלא יעזוב טינוף על בשרו". ברם אסמכתה אפשרית למנהג מצאו בקברי המלכים שבמזרח ירושלים, שם התגלו מקווי מים ולפי השערה בלתי מבוססת דיה הן שימשו בזמניהם לטהרת הנפטרים.

למנהג הטהרה נמצאו גם רמזים במשנה. במסכת שבת פרק כג משנה ה' אומרת המשנה: "עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו וכו", הדחה זו יכולה אולי להוות ראיה כי הם היו מקיימים את מנהג הטהרה כבר בזמניהם. משנה נוספת במסכת שמחות אומרת: "הגוסס הרי הוא כחי וכו' ואין מדיחין אותו".

מקורות הטהרה מהמשנה וה'גאונים'

במדרש ויקרא רבה מסופר על האמוראים ר' יוחנן וריש לקיש שירדו להתרחץ במרחצאות של טבריה ופגש בהם עני אחד וביקש מהם צדקה, הם השיבו לו שכאשר יחזרו מהנהר יתנו לו תרומה, כשעלו מן הטבילה נחרדו לגלות כי העני מת בינתיים מרעב, אמרו – הואיל ולא טיפלנו בו בחייו נטפל בו במותו, כשרחצו אותו הם מצאו כיס ובו חמש מאות דינרים תלוי בצווארו וכו'. גם מכאן רואים, כבדרך אגב, כי הם היו רגילים ברחיצת המת. אולם עדיין אין כאן פירוט לגבי אופן עשיית הרחיצה, למה שאנו קוראים היום – טהרה.

גם בדברי רב שמואל בר חפני מתקופת ה'גאונים' אנו רואים אזכור למנהג זה ובפירושו לחומש בראשית הוא מדבר בהרחבה על עניין הטהרה. מאוחר יותר אנו רואים גם בספר ארחות חיים שמביא את מנהג נרבונא שהיו מתירים חימום מים בחג לצורך רחיצת המת.

תהליך הטהרה במקורות ה'ראשונים'

תהליך הטהרה מובא ברמב"ם בהלכות אבלות. שם כותב הרמב"ם שתהליך הטהרה מצריך הדחה, סיכה, בישום ותספורת. בספר הרוקח של רבי אלעזר מוורמייזא מפורט קצת יותר. לפיו צריך לחמם את המים, לרחוץ את גוף הנפטר, כל איבריו, כולל פניו וראשו. עוד על תהליך הטהרה ניתן ללמוד מצוואת רבי אליעזר בן שמואל הלוי שהיה מגדולי הראשונים. בצוואותו הוא מפרט לבניו כיצד לטהר אותו. בין הדברים הוא כתב שיטהרו אותו במיתון בין אצבעות הידיים והרגליים ובין האחור ושיחופו ראשו ויסרקו שעריו במסרק כדרך החיים, ושייטלו ציפורני ידיו ורגליו… כפי שהיה עושה כשהיה הולך לבית הכנסת "בחפיפה ובנטילת ציפורניים ובסריקה ובבדיקת נקבים". ובסוף דבריו הוסיף: "ויתנו לעני שכר טוב שיעשה לי כל זה במיתון בלא חפזון אם קשה למטהרים לעשותם".

תהליך הטהרה במקורות ה'אחרונים'

שלבי הטהרה ופרטיהם וכן הפסוקים שהמטהרים צריכים לומר תוך כדי הטהרה מובאים ביתר פירוט בספרי האחרונים, ביניהם בספר מעבר יבוק של הרב אהרן ברכיה מודינה זצוק"ל וכן בספר 'גשר החיים' של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצוק"ל ועוד. הטהרה נעשית כמה שיותר סמוך לקבורה והיא נעשית בכמה שלבים.

מי שעושה בפועל את הטהרה הם אנשים המיומנים ומתורגלים בכך שהם חלק מחברי ה'חברה קדישא' ומכונים 'המתעסקים'. המטהרים צריכים בעצמם להיות טהורים ולכן הם טובלים במקווה לפני שהם עוסקים במלאכת טהרת המת. כיום בכל בית עלמין קיים חדר טהרה שם מבצעים את טהרת הנפטר. לפי הנהוג אסור לבן להיות נוכח בעת טהרת אביו או אימו ולא חתן בטהרת חמיו ולא גיס בטהרת גיסו וגם לא תלמיד בטהרת רבו.

התחלת תהליך הטהרה

השלב הראשון בתהליך הוא נטילת ידיים של המטהרים כסדר הנטילה בבוקר, אלא שכאן הנטילה נעשית על ידי אחד מחבורת המטהרים שמטיל מים על ידיהם של כל שאר המטהרים לאחר שהוא עצמו נטל את ידיו כראוי. לאחר הנטילה אומרים המטהרים תפילה מיוחדת שהמילה 'ברחמים' מוזכרת שם שבעה פעמים ולאחר מכן הם אומרים את הפסוק 'והוא רחום יכפר עוון והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו'. לאחר אמירת התפילה והפסוק משכיבים את המת כשרגליו מכוונים לכיוון הדלת, פניו כלפי מעלה והוא מכוסה בסדין לבן.

בפרק משנת המת כתב: כאשר רוצים לרחוץ אותו וכו' ויהיה מכוסה בבגד מלמעלה ובגד מלמטה וכן בשתי הקצוות עד שלא ייראה ממנו כלום וכו', נותנים את המת על הלוח כדי לרוחצו. ורוחצים תחילה את הלוח קודם שיתנו המת עליו ובנטילת המת אומרים: "ברוך מחיה המתים וממית חיים" ובהנחת המת על הלוח אומרים: "תנוח נפשך ונפשותינו עם הצדיקים" וכו'. עד כאן מפרק משנת המת.

שלב הרחיצה בטהרת המת

המטהרים רוחצים את גופו מתחת לסדין בכדי לשמור על כבודו ומלכתחילה הרחצה נעשית במים קרים, אלא אם כן צריכים להסיר לכלוך קשה שיורד רק במים חמים (בפרק משנת המת כתב: "והמים שזורקים עליו צריך שלא יהיו חמים ולא צוננים אלא פושרים"). מתחילים ברחיצת הראש ואומרים את הפסוקים: "מעין גנים באר מים חמים, ונוזלים מן לבנון, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם". לאחר מכן רוחצים את הצוואר, לאחר מכן את היד הימנית, לאחר מכן רוחצים את חצי הגוף הימני ולאחר מכן את הירך והשוק הימניים. ברחיצת שאר הגוף אומרים פסוקים נוספים כנהוג (מקווה ישראל מושיעו וכו').

שלב המירוק בטהרת המת

לאחר שמסיימים לרחוץ את חלק הגוף הימני מגיע שלב המירוק ולאחר מכן שוטפים את החלק הזה של הגוף במים נקיים. לאחר רחיצת החלק הימני במים נקיים מטים את הנפטר על צידו השמאלי ורחצים את גבו כנ"ל – רחיצה, מירוק ושטיפה במים נקיים. ומהו המירוק? המירוק נעשה באמצעות ספוג וסבון ומתחילים אותו לפי הסדר של הרחצה הראשונה, כלומר בראש תחילה ממשיכים בכל האיברים ומסיימים ברגליים.

מה עושים בעת המירוק

לאחר הניקוי בעזרת הסבון שוטפים את הגוף במים – כל איבר בנפרד, וחוזרים על התהליך בגב כנ"ל. על כל איבר שממרקים אומרים פסוק מסוים. במירוק הראש אומרים: "ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב", במירוק העיניים: "עיניו כיונים על אפיקי מים וכו'". כך גם בעת מירוק הלחיים, הפה, הצוואר, הידיים, החזה, הבטן, השוק והירך הימניים. על כל איבר אומרים פסוק מיוחד, מלבד בעת מירוק החלק השמאלי והאחורי של הגוף שאין אומרים פסוקים.

סדר מירוק נוסף

יש שכותבים שעל רחיצת הראש צריך לחזור שבע פעמים ותוך כדי הרחיצות צריכים לומר את הפסוק: "ראשך עלייך ככרמל ודלת ראשך כארגמן". לאחר מכן שלוש רחיצות לפנים וגם בפעולה זו נאמרים פסוקים שונים. לאחר מכן רוחצים את הלב, הבטן, הכתפות, יד ימין ויד שמאל, החלציים וחמוקי הירכיים, לאחר מכן מבושיו שמלפנים ומאחור ולאחר מכן רוחצים את הארכובות והשוקיים והרגליים. לאחר מכן הפנים וכו'. ובכל איבר ואיבר יש סדר מסוים של שפיכת המים מהכלי ושל אמירת פסוקים שונים. 

השלב שלאחר המירוק

לאחר שלב הרחיצה והמירוק מבצעים המטהרים את תהליך הבדיקה הפנימית. במהלך הבדיקה הפנימית מנקים את מעיו של הנפטר ולא אומרים פסוקים בעת תהליך הניקוי (בגלל חוסר הנקיות). לאחר מכן מנקים את פי הטבעת של הנפטר בעזרת מים וסבון וכן ניקוי פנימי של האיברים עד כמה שאפשר. מחדירים מים לתוך גוף הנפטר ותוך כדי הפעולה מעסים לו את הבטן ולאחר מכן מאפשרים למים לצאת. חוזרים על הפעולה עד שהמים שיוצאים הם נקיים וללא ריח רע.

מנהג הניקוי הפנימי מובא בספר 'גשר החיים' של הגרי"מ טיקוצ'ינסקי (שכבר הוזכר לעיל) אולם יש שקראו תיגר על מנהג זה. בספר חכמת אדם (שחי עוד לפני תקופת בעל הגשר החיים) כתב: ומה שאמרו שצריכים לדחוק אותו שיוציא רעי, זה לא נזכר בשום ספר לעשות והוא דעת חיצונית ואין לו שורש וכו'. אך בהמשך כתב בעל החכמת אדם עצמו שמותר לעשות את דחיקת הרעי ובלבד שיחזיקו את המת על צידיו ולא על פניו. וככל הידוע לנו כיום כן מקיימים את המנהג.

השלב שלאחר הניקוי הפנימי

לאחר תהליך הניקוי הפנימי של גוף הנפטר סותמים את פי הטבעת בצמר גפן או בצמר פשתן (תלוי אם התכריכים עשויים מפשתן או מכותנה) בכדי שלא תיכנס בהם רוח. ואז מנקים את הלכלוך שהצטבר מתחת לציפורניו. בשולחן ערוך חלק יורה דעה (סימן שנ"ב סעיף ד') כתוב: "מעצימים עיניו של מת ואם נפתח פיו קושרים לחייו ופוקקים נקביו אחר שמדיחים אותו במיני בשמים וגוזזים שערו וציפורניו ומדיחים אותו היטב בכל מקום שיהא נקי מכל טומאה". עד כאן לשון השולחן ערוך עם תוספת הגהת הרמ"א שם במקום ודברים אלו דומים מאוד ללשון הרמב"ם בספרו משנה תורה הלכות אבל.

החלק העיקרי בטהרת המת

כעת מגיע החלק העיקרי בטהרה, זהו החלק של שפיכת תשעת הקבים של מים. לאחר פעולה זו נחשב הנפטר לטהור. העוסקים במלאכת הטהרה נוטלים שוב את ידיהם. מסירים את הסדין שהיה על גופו במשך זמן הטהרה. מעמידים אותו על רגליו (על ידי תמיכה של מספר אנשים כפי הנדרש). מסתירים אותו בסדין אחר ושופכים עליו תשעה קבים של מים בבת אחת (בין 12 ל-22 ליטר לפי השיטות השונות).

מלכתחילה ראוי לשפוך את המים מתוך כלי אחד ואם אין אפשרות, אפשר לחלק אותם לשלושה כלים ולשפוך ברצף, כלומר שופכים את הכלי הנוסף עוד לפני שמסתיים שפיכת המים מהכלי הקודם. כיום בחלק מבתי העלמין יש מתקן מיוחד לצורך שפיכת המים. בעת שפיכת תשעת הקבין יש שכתבו לומר את הפסוק מהנביא ישעיהו: "אם רחץ ה' צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער".

לאחר הטהרה

בעת שפיכת המים אומרים המטהרים: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם" ולאחר מכן הם אומרים: 'טהור הוא, טהור הוא, טהור הוא'. לפי מנהג ירושלים טובלים את המת במקווה טהרה במקום שפיכת תשעת הקבין. אך זאת לנפטרים גברים בלבד. ויש שכתבו: "ומושיבים אותו (לאחר הטהרה) וזורקים על כל גופו מים הרבה ביחד ואומרים: "וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וכו'". לבסוף מכסים אותו בסדין יבש, מסרקים ומנגבים אותו ומלבישים אותו בתכריכים. לאחר הטהרה סכים את המת במי בשמים (רמב"ם הלכות אבל פרק ד' הלכה ה').  

למי לא עושים טהרה

מי שנהרג על קידוש השם קוברים אותו כפי שהוא, אף בלא חליצת המנעלים. כך נפסק בשולחן ערוך בחלק יורה דעה. ולכן גם בזמננו קוברים את חללי צה"ל ונפגעי הטרור ללא טהרה. מי שמת בנסיבות טרגיות ודם רב ספוג בבגדיו (למעט מוות בטביעה ל"ע), כגון בנפילה מגובה, בתאונה, או בהתנקשות אין עושים לו טהרה וקוברים אותו עם בגדיו ונעליו. יולדת שנפטרה מיד אחר הלידה, כאשר הדם עדיין שותת ממנה, קוברים אותה גם כן ללא טהרה. כמו כן, כאשר המת היה חולה במחלה זיהומית ויש חשש להידבקות, אין המטהרים צריכים לסכן את עצמם והם פטורים מלקיים את מנהג הטהרה.

מנהגים שונים בעת הטהרה ולאחריה

מנהג הטהרה הוא מנהג המקובל בכל הקהילות והעדות בישראל וכך כתב בספר כל בו בהלכות אבל: "וזהו מנהג אשר נהגו בו ישראל במתים וכו'". וכאמור לעיל, בעת הטהרה יש לנהוג במת במלוא הכבוד הראוי כאילו הוא עדיין בין החיים וכל שכן שאסור למטהרים לנהוג בקלות ראש בעת הטהרה ויש האומרים שזהו גם עניין אמירת הפסוקים – בכדי שלא יהיה להם פנאי לדבר בשיחות חולין ביניהם. יש המביאים מנהג לקחת "ביצים ויין וטורפים יחד מעורבין ומרחיצין ראשו". (מובא בספרים 'הרוקח' ו'חכמת אדם'). לאחר הטהרה מקיימים את טקס הקבורה. יש קהילות שנוהגות שלאחר סיום הקבורה אחד הקברנים מבקש מחילה מהנפטר ובנוסח בקשת המחילה הוא אומר בין היתר: "…אני מבקש ממך מחילה אם חס ושלום פגמנו איזה דבר בטהרה וכו'".

טעמי מנהג הטהרה

בספר ארחות חיים כתב שטעם הרחיצה וההדחה של המת הוא כדי שלא יירתעו העם מלהוביל את המת לבית העלמין מחמת הלכלוך והזוהמה. וטעם המנהג של רחיצת הראש בביצים המעורבים ביין הוא בכדי שכשמטלטלים את המת מחוץ לעיר להביאו לקבורה, יזהו הקברנים שמדובר ביהודי. (ולמה דווקא בביצים? משום הסמליות שבביצים שהם עגלגלים ומרמזים שהחיים הם כגלגל החוזר בעולם). בצוואת ר' אליעזר הלוי שהבאנו לעיל הוא מפרט את הטעם מדוע מצווה לבניו לעשות את הטהרה: "כדי שאבוא טהור ונקי למנוחה, כמו שהלכתי לבית הכנסת בכל שבת…"

סוף דבר – סיכום תהליך הטהרה

לסיכום – טהרת הנפטר הוא מנהג שבמהלכו רוחצים ומנקים את גופו של הנפטר בטרם הלבשתו בתכריכים והכנסתו לקבורה. בעת תהליך הטהרה צריכים המטהרים לנהוג בנפטר כבוד כאילו הוא עדיין בין החיים והוא שומע ורואה אותם. את הטהרה עושים בזמננו בבית העלמין (או בית הלוויות), לאחר רחיצה יסודית ומירוק הנפטר שופכים על גופו תשעה קבים של מים בבת אחת. לנפטרת אישה עושים נשים את הטהרה ולנפטר גבר עושים גברים את הטהרה. 

ויהי רצון שיתקיים הפסוק בישעיהו: "ובולע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".